בא אל פרעה. לפי שפרעה אמר ואשלחה אתכם והכביד לבו עתה. תמה משה. ולכן אמר לו השם בא אל פרעה. כי אין הכובד הזה מלבו. אלא אני ה' הכבדתי את לבו. וזה על דרך ויחזק ה' שפירשתי למעלה וכן אמר כי אני הכבדתי את לבו. ומצחק בו בהקדמות מוטעות. וזהו את אשר התעללתי. והצחוק הוא. שפרעה אמר למעלה ורב מהיות קולות אלהים וברד. ומשה אמר הקולות יחדלון והברד לא יהיה עוד. אבל בשעת הפועל לא היה כן. אלא ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה. באופן שבזה טעה פרעה ואמר מקרה הוא. כי לא היה ביד משה לעשות שאלתי. וזהו וירא פרעה כי חדל המטר. גם כן עם הברד והקולות שלא כרצונו. ויוסף לחטוא ואע"פ שהוא הכביד לבו. השם הוא המסבב בזאת ההטעאה שעשה לו. וכל זה עשה השם לא לנצחו. אלא שיודה על האמת. וזה הדרך הוא דרך המתוכחים. כי אם הם מתוכחים לנצח זה לזה. לא יחושו להקדמות אמתיות או כוזבות. אלא באיזה ענין שינצח לחבירו די. אבל אם הם מתוכחים לברר דבר מה על אמתתו. אפילו אם ינצח האחד לחבירו. אם הוא בהקדמה כוזבת והאחד שותק. ראוי שיאמר לו לא עשינו כלום. כי זאת ההקדמה שהנחתי היא כוזבת. ואחר שאנו עומדים לברר האמת. נחזור לויכוח ולברר האמת. וכן הענין בכאן כי אם השם היה רוצה לנצח לפרעה. יהיה בהקדמה כוזבת או אמיתית כבר הוא מנוצח. ויכול היה השם לעשות זה במכה הראשונה. אבל תכלית הויכוח לא היה אלא לברר האמת. בענין שיודה בשמו באמת ובתמים. ולא די לו שיאמר בפיו ה' הצדיק. וכמו שאמר למעלה כי עתה שלחתי את ידי וגו'. ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי. ואחרים יספרו שמי בכל הארץ. וכן לפי שבכאן הניח לו השם הקדמה מוטעת בענין המטר והברד. אמר השם למשה בא אל פרעה. כי עדיין לא עשינו כלום. כי אני הכבדתי את לבו בטעות הברד והמטר. ואין ראוי שיעבור כן. אחר שאין אני מתוכח עמו לנצח. אלא לברר האמת. והוא יודה על כרחו בשמי הגדול. וכן לתכלית אחר שתספר אתה וכל הדורות הבאים. הצחוק שעשיתי לפרעה באלו ההטעאות וידעו כי שמי ה'. לכן צריך לחזור לויכוח. ולכן בא אל פרעה. כי אין ראוי להניחו בטעותו אלא לברר האמת. ואע"פ שבפיו אמר ה' הצדיק. איני רוצה אלא שיהיו פיו ולבו שוים. וזהו למען שיתי אותותי אלה בקרבו:
ורמז גם כן בזה מה שאמרנו למעלה. שכל דעתו וחזקת לבו היה. בעבור שם ה' שלא היה מכיר. וזהו כי אני הכבדתי את לבו. כי אני הוא כמו אני ה'. באופן שבזה השם הכביד לבו. ולכן צריך שיכיר שם ה' וידע היאך הוא נקרא באותיותיו. וזהו למען שיתי אותותי אלה בקרבו. שזה רמז לאותיות השם שהיה צריך פרעה לידע. וכן למען תספר את אשר התעללתי במצרים. והשחוק הוא אותותי ואותיותי אשר שמתי בם בכל מכה ומכה לומר כה אמר השם. בענין שיראה שאני מכבדו בזה. כי בישראל זה שמי לעולם לעלם כתיב שצריך להעלימו. ואמרו ההוגה השם באותיותיו נעקר מן העולם ולפרעה היה רוצה ה' ללמדו שם ה' באופן שיזכרהו באותיותיו. וזהו למען שיתי אותותי אלה בקרבו. שהוא כמו וישם ה' לקין אות שאמרו אות משמו. ולכן אמר לו מיד כה אמר ה' אלהי העברים. זה השם שאינך מכיר אלא בפיך. עושה לך הרעה הזאת. ואין זה המכוון אלא להכניע לבך הערל. וזהו עד מתי מאנת לענות מפני. וכשא"ל מכת הארבה אמר ויפן ויצא. להורות שלא המתין תשובה אלא יצא מיד. בענין שיקחו עצה בנפשם כאומרו ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו. זה משה האיש או זה העם לנו למוקש. שלח את האנשים ולא את העם. הטרם תדע. כלומר טרם שתשלחם תדע ותראה כי אבדה מצרים. או שרמזו בדבריהם למה שאמר להם משה אתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון. וזהו הטרם תדע זה. הטרם אתה רוצה לידע פעם אחרת. בענין שיאבדו אנשי מצרים. והשיבם ואמר להם מי ומי ההולכים כמאמר עבדיו שאמרו שלח את האנשים. ואז השיב משה בנערינו ובזקנינו. לסתור מאמרו מן הקצה אל הקצה. ועשה עצמו כמי שלא הבין דבריו. והשיב לשאלתו ששאל מי ומי. ואז אמר פרעה יהי כן ה' עמכם. כלומר אני רואה שדרך גוזמא אתם אומרים זה. כדי שאתן לכם מחצית השאלה. וזאת הרעה אני מכיר בתואר פניכם. לא כן. לא יהיה כמו שאמרתם. ולא כמו שאמרתי. אלא לכו נא הגברים. או יאמר ראו כי רעה נגד פניכם. אחר שאתם אומרים להוליך טף ונשים רצונכם לברוח. וזאת הרעה היא נגד פניכם נהפכת. כי בדבריכם אתם אומרים דרך שלשת ימים ואין זה דעתכם. ובמדרש אמרו כי פרעה ראה בקסמיו איך עתידים כולם למות במדבר. ולכן אמר להם היכן אתם רוצים לילך למות במדבר ולא ישארו מכם אלא אנשים יחידים ליכנס לארץ. וזהו שאמר מי ומי ההולכים. ומשה הבין דבריו ואמר שקר אתה דובר. כי בנערינו ובזקנינו נלך. כל הנערים שלא באו לכלל עשרים. וכל הזקנים למעלה מששים ויהושע וכלב. ולכן השיב ראו כי רעה נגד פניכם שהוא סימן דם והריגה. וחזר לומר לא כן. לא נחוש לדבר בעתידות. נדבר לפי האמת. לכו הגברים כי אותה אתם מבקשים. כלומר ילכו הגברים אע"פ שימותו. אחר שאותה רעה אתם מבקשים. ואחר שראה מכת הארבה. אמר חטאתי לה' אלהיכם שלא שמעתי בקולו. ולכם שלא קיימתי דברי אליכם. ולכן שא נא חטאתי שגרשתיך מלפני. כי אתה הראש. והעתירו שניכם יחד. ומפני שזאת המכה אינה נגד הטבע והיא מורגלת לבא ברוב המקומות. אמר העתירו אל ה'. שידו גדולה וחזקה להסיר הארבה. פן תשחת הארץ מכל וכל. ומפני שראה פרעה שכבר נהפכו המים דם. והעפר כנים. ובאש ותהלך האש ארצה נגד חוקם. וברוח וה' נהג רוח קדים. חשב שלא היה לו במה יכם עוד. ולכן ולא שלח את העם. ומה' היתה לו להראותו שיכלתו למעלה מהיסודות. ולכן צוה למשה נטה את ידך על השמים בלי שידבר לפרעה. והוא יראה כי לא ביסודות לבד אתה פועל בכח ידי. כי גם במאורות שלא יאירו עליהם. ואחר שראה פרעה שפעל ביסודות. גם באור שהוא משמש העולם כולו. אמר בלבו אין לו במה לפעול יותר. ויחזק לבו ולא רצה לשלחם. וגער במשה וא"ל אל תוסף ראות פני. ומשה השיב כן דברת. כי כבר הגיע הזמן שלא אראה פניך עוד. אבל קודם שאלך קום פרעה ושמע דבר ה' אשר דבר לי בימים הראשונים. כשאמר לי הנני הורג את בנך בכורך. ושם נאמר ושאלה אשה משכנתה. וכן נאמר שם ונתתי את חן העם בעיני מצרים. וזהו שאמרו בכאן ויאמר ה' עוד נגד אחד אביא על פרעה. כי זה הדבור כולו תמצאהו בפרשת ואלה שמות. ולפי שהגיע עת השילום נזכר משה מפרשה זו ונכתבה כאן כאלו כאן נאמרה. אבל כבר קבלנו כי תפלה קלה לא היה מתפלל בתוך העיר כ"ש דיבור חמור. אבל משה נזכר מכל זה וחזר להזהיר לישראל על השאלה וה' נתנם לחן בעיניהם. וכן אמר לפרעה כה אמר ה' ומת כל בכור. כמו שאמר לו הנני הורג בנך בכורך. אבל השם לא דיבר עמו עכשיו כלל:
ועוד אני סבור כי ויאמר ה' למשה עוד נגע אחד. הוא כמו ויאמר ה' לדג. שכתב רשב"י ז"ל והלא כמה צדיקים לא דיבר השם עמהם. ודיבר עם הדג. אלא פירוש הדבר שהשם ממכון שבתו רמז לדג שיעשה רצונו ומאמרו ויקא את יונה אל היבשה וכן עשה. ולזה רמזו באומרם ויאמר ה' לדג מששת ימי בראשית. אבל לא דיבר עמו עכשיו. אלא שהשם רמז לו ונתן הכנה וכח לדג אחד שיבלע את יונה וישליכהו ארצה. וכן בכאן ויאמר ה' אל משה לא דיבר עמו כלל. אלא רמז לו שיזכור מאמרו הראשון ושיאמר אותו לפרעה. וכן פירשו שם ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך. ובאשור כתיב ויצא מלאך ה'. והלא אינו דומה מי שתופש אותו המלך למי שתופש אותו הדיוט. והמצריים היו עבדים טמאים מבני חם. ואשור מבני שם. ולאשור שלח מלאך. ולמצרים הוא בעצמו. אלא אמר הקב"ה מצרים הם טמאים. ואם יכנס מלאך ביניהם יטמאוהו. אני אעשה מה שלא יוכל מלאך לעשות. כי אני ממכון שבתי אהרוג אותם ולא אכנס עם טמאים. וכן בכאן נאמר על זה הדרך. ואם הוא כפשוטו. נראה אליו מכח ההכרח מפני גזירת פרעה. ואין זה נכון:
